פסק-דין בתיק עת"מ 2541-09

וועדת הערר המחוזית של מחוז מרכז (להלן: " וועדת הערר") החליטה ביום 30.7.09 לדחות ערר שהגישו העותרים כנגד החלטת הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה שרונים (להלן: " הוועדה המקומית"). הוועדה המקומית החליטה ביום 16.7.08, לאשר בתנאים את בקשת משיבים 2-3 (להלן: " היזם") להקים מרכז מסחרי ברחוב הדקל פינת הנרקיס במקרקעין הידועים כחלקה 51 מגרש 2053 גוש 7788 ביישוב תל-מונד (להלן: " המקרקעין"), המצויים בבעלות של המשיבה 5, המועצה המקומית תל-מונד (להלן: " המועצה המקומית") והיזם. כנגד החלטתה זו של וועדת הערר מופנית העתירה שלפניי.

על חלק מהמקרקעין, שבבעלות המועצה המקומית, היה מצוי, עד לחודש יולי 2008, מבנה שהוחזק בפועל על ידי מר אבנר חג'אג', אשר הרחיב את המבנה שלא כדין והפעיל בו חנות לממכר ירקות עד להריסת המבנה כולו בחודש יולי 2008.

לטענת העותרים, הם בעלי זכויות בחלק המקורי של המבנה, אשר נבנה כדין על ידי דודם של העותרים, מר חסן דגה ז"ל, בשנת 1966/1967. העותרים טוענים כי הובטח להם פיצוי מהיזם בגין פינויו. לטענתם, בנסיבות המקרה דנן, עת לא היה כל צו הריסה שיפוטי בתוקף כנגד המבנה, אלא רק כנגד ההרחבות שבוצעו ולא הייתה כל הוראה בהוראות התכנית החלה על המקרקעין לביצוע הריסת המבנה, לא ניתן היה להרוס את המבנה. על כן, גם לא הייתה סמכות לוועדה המקומית ליתן את היתר הבנייה אשר ניתן ליזם. לאור האמור, ההיתר ניתן שלא כדין ומתוך הפעלת שיקולים זרים ופסולים. 

1. רקע עובדתי ותכנוני:

במהלך שנת 2008 הגיש היזם לוועדה המקומית בקשה להקמת מרכז מסחרי במקרקעין. כאמור לעיל, המדובר במקרקעין המצויים בבעלות משותפת של המועצה המקומית והיזם.

בקשת היזם התבססה על תכנית הצ/1-5/ 173א, שהינה תכנית איחוד וחלוקה בהסכמת בעלים לשינוי ייעוד הקרקע משטח ציבורי פתוח לשטח מסחרי, אשר אושרה על ידי הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה מחוז מרכז ביום 18.3.07, לאחר שנדחו התנגדויות שונות שהוגשו בקשר עם התכנית.

אחת מאותן התנגדויות שנדחו הוגשה על ידי מר אבנר חג'אג', אשר, כאמור, החזיק בפועל במבנה המצוי בתחום התכנית, בו ניהל חנות לממכר ירקות. המדובר במבנה אשר לטענת העותרים, להם זכויות הבעלות בו. בהתנגדות מטעמו טען חג'אג' כי הוא ומשפחתו מחזיקים במבנה ומפעילים בו חנות ירקות מזה עשרות שנים וכי מימושה של התכנית יפגע " פגיעה קשה ואנושה בזכותו היסודית והחוקתית להגנה על קניינו" (ראו סעיף 20 להתנגדות, נספח א' לתגובת היזם לעתירה). העותרים, מצדם, לא הגישו כל התנגדות לתכנית.

יצוין, כי לאורך השנים הוגשו כנגד חג'אג' מספר כתבי אישום בקשר עם ההרחבות שביצע במבנה: בשנת 1993 הוגש כנגד חג'אג' כתב אישום בגין בנייה ללא היתר. בית המשפט הרשיע את חג'אג' והוצא צו הריסה למבנה (ת"פ 281/93). בשנת 1998 הוגש כנגד חג'אג' כתב אישום בגין אי קיום צו ההריסה. בית המשפט הרשיע את חג'אג' והוצא צו הריסה למבנה (ת"פ 2309/98). בשנת 2000 הוגש כנגד חג'אג' כתב אישום בגין אי קיום צו ההריסה וגם הפעם הרשיע בית המשפט את חג'אג' ונקבע כי יש להרוס את המבנה (ת"פ 1766/00). בשנת 2006 הוגש כתב אישום נוסף בגין אי קיום צו ההריסה בנסיבות מחמירות, חג'אג' הורשע והוטל עליו מאסר על תנאי. בית המשפט קבע, כי במידה וחג'אג' לא יקיים את צו ההריסה עד ליום 4.3.08, תהייה הוועדה המקומית רשאית לבצע בעצמה את צווי ההריסה על חשבונו של חג'אג' (ת"פ 40104/06). בקשתו של חג'אג' להארכת המועד לביצוע צווי הריסה נדחתה ביום 15.4.08 (כתבי האישום, הכרעות הדין וגזרי הדין  צורפו כנספחים ז'- י"א לתגובת היזם לעתירה).

בסופו של דבר נהרס המבנה ביום 1.7.08.

כאמור, ביום 16.7.08 החליטה מליאת הוועדה המקומית לאשר את בקשת היזם להקמת מרכז מסחרי בתנאים.

על החלטת הוועדה המקומית לאשר את בקשת היזם הוגשו בשלב הראשון שני עררים: ערר 337/08 מטעם משיבים 7 וערר 363/08 מטעם משיבה 8. הדיון בשני העררים אוחד ונידון על ידי וועדת הערר ביום 8.12.08.

ביום 23.2.09 ובטרם ניתנה החלטת וועדת הערר בעררים אלה, הגישו העותרים כתב ערר מטעמם במסגרת תיק ערר 337/08, בו נדון עררם של משיבים 7. כתב הערר האמור לא כלל טענות תכנוניות כנגד הליך הרישוי, אלא טענות בדבר זכויות קנייניות, כביכול, של העותרים במבנה וכן טענות להריסה שלא כדין, לצד טענות כנגד הליך אישור תכנית הצ/1-5/ 173א,, שמכוחה ניתן ההיתר להקמת המרכז המסחרי.  

ביום 30.3.09 נערך דיון נוסף בעררים וביום 30.7.09 התקבלה החלטת וועדת הערר, לפיה נדחו ברובם העררים כנגד החלטת הוועדה המקומית.

יצוין, כי לעמדת וועדת הערר, כיוון שמדובר בבקשה להיתר, אשר לא כללה הקלות, כלל לא ניתן היה לערור לפניה, ברם היא ניאותה לשמוע את טענות העותרים וזאת מכוח ההלכה שנקבעה בעת"מ (חיפה) 136/00 צומת אלופים נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה חיפה, (מיום 8.8.00). משכך, הגבילה וועדת הערר את הדיון לשאלה, האם הבקשה נשוא הערר תאמה את המצב התכנוני התקף, אם לאו. בהתאם לכך, לא דנה הוועדה בטענות העותרים להריסת המבנה שלא כדין, בציינה, כדלהלן:

"וועדת הערר אינה הגוף המוסמך להכריע בטענות הללו. מעבר לצורך יצוין כי ספק אם קיים בספר החוקים ו/או בדין הישראלי סעד של מניעת תכנון גם אם תוכחנה טענות העוררים בעניין זה."

(סעיף 10 להחלטת וועדת הערר).

בכל הנוגע לטענות שהעלו העותרים כנגד תכנית הצ/1-5/ 173א', קבעה וועדת הערר כדלהלן:

"עניינו של ערר זה בבקשה להיתר על פי תכנית שבתוקף ולא באישורה של התכנית אשר הינה תכנית בסמכות הוועדה המחוזית אשר אושרה לפני שנתיים ימים.. מובן כי אין לוועדת הערר כל סמכות בעניין זה."

(סעיף 11 להחלטת וועדת הערר).